שפת הים* איננה עוד,
מאלון אף אין עקבות.
הריצפה היא מאלון?
מה פתאום?!
מביקתה יצאו יחדיו
ז'לובים ונוכלים עכשיו,
למתים עשו ארון -
מאלון.

 
 
 
 
 
 
 
 

הכאב שבלבי -
די לך, די, תוגה.
זו היתה רק הקדמה -
יש גם אגדה.

באמת חתול** יש כאן,
מימין - רוקד קנקן,
אם משמאל - אז בבדיחות 
הוא אמן!
אך הוא בן-כלבה חכם!
כי שרשרת אין כבר שם,
הוא החליף אותה ביי"ש - 
ונרדם.

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

גם כן, יעני, בתולה***!
לא שמרה כלל על עצמה.
בלי משים, פתאום כרסה 
וילדה.
ל"ו הצדיקים
הם בבנם לא מכירים:
עוד צדיק גדל בסדום -  
אך יתום!

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

אין חיות מכושפות**** -
לא עופות, לא בהמות,
ציידים ירו בהם -
בחיות!
זאת אומרת, אין זה סוד:
שפת הים איננו עוד,
כל דברי המשורר -
זה שטויות!

הכאב שבלבי, -
די לך, די, תוגה,
אם זאת היתה רק הקדמה -
אז אוי לאגדה...

מפואמה של פושקין "רוסלן ולודמילה":

*אלון ירוק על שפת הים...
אל האלון קשורה שרשרת...

**יומם וליל חתול חכם
שם מסתובב כמו בסחרחורת...

***פלאים יש שם, שדים ביער,
בתולת המים היפה...

****שם בנתיבים קסומים ביער
עקבות חיות מכושפות...