בעצמות כלטאה זוחלת התשישות,
והראש בלב לא נלחם בנוקשות,
לא משתנק ממהירות ההתרחשות
והדם לא קופא מהתרגשות.

הגרון לא נחנק מאהבה
עצבים על סף פקיעה - תרצה תיקרע,
תלויים רופפים כחבלי כביסה,
לא משנה מי את, מי אני או אתה.

אם תדחוף
מגב הסוס,
אני אפול.
רק אל,
רק לא -
אצלי.

לא שותה מים פן יקפאו שיני
ולא מאיץ באנשים ובגורל.
בקשתי הבלויה המיתר רקוב,
בחצים שבורים אני מסיק את התנור.

זה מכבר איני שואף ולא נדרך,
ולא מרגיש במבול ההשראה הניטח.
מהלכי צפויים, אני שקוף כמו חלון
וחסר יחוד כפיסת בד פשוט.

אם תדחוף
מגב הסוס,
אני אפול.
רק אל,
רק לא -
אצלי.

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 
 
 

הפציעות והצלקות כבר לא מציקות,
עליהן תחבושות סטריליות מונחות,
ולא מסריחות ולא מגרדות ולא מדאיגות
המחשבות, החלומות, השאלות.

 
 
 
 

 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

המאבק על כוח המשיכה אותי שחק.
שוכב, כך גדל המרחק מתחושת המחנק,
והלב מפרפר כמו לא בתוכי.
הגיע הזמן ללכת לאן שרק לא ורק אל.