ארבע שנים בים - ותורן לא קרס,
כולו ירוי, אך לא דהה הדגל.
למדנו טוב איך להטליא מפרש,
ואיך לסתום פרצות ביד ורגל.
צי מלכותי בעקבותינו רץ,
מולו על מי הרוגע אנו - טרף.
אך רב חובל אמר בטון נמרץ:
- לא תם הערב, לא תם הערב!
יורה עלינו הפריגטה הראשית -
כלום לא נראה ברוב עשן ופיח.
השבנו אש - על עיוור, בצללית.
הכול בוער, נשבר, אבל נצליח!
ידענו כבר צרות יותר סבוכות,
אך אין כאן רוח, ובבטן דלף,
ורב חובל שולח לנו אות:
- לא תם הערב, לא תם הערב!
מאות עיניים בנו מביטות,
רואות הרבה יותר כיעור מיופי,
אבל אותנו לא תזכו לראות
כבולים באזיקים לקיר ודופן!
קרב האחרון, והמצב אבוד,
יחסי כוחות הם כמו אחד לאלף -
אך רב חובל צעק: - להשתלטות!
לא תם הערב! לא תם הערב!
כל מי שחי, כל מי שלא כנימה -
תתכוננו לרגע המכריע!
ועכברים שיסתלקו קיבינימט,
ולעימות פרוע לא יפריעו!
ועכברים חשבו: "הסוף קרב",
קפצו לים - להימלט מירי
ואנו נצטמדנו לאויב -
לא תם הערב, לא תם הערב!
בלי למצמץ הצלבנו חרבות,
בין תמנונים כדי לא להיקלע עוד,
עם קולטים, סכינים ובדמעות
עזבנו ספינתנו הטובעת.
אך לא, הייתה מוקדמת שמחתם -
הרי מרגע זה וללא הרף
בצד שלנו יילחם הים,
צדק רב החובל - לא תם הערב!
|