אצלי כל ערב מנורה בוערת
ודמות שלך עולה בתוך עשן.
שטויות, שעם הזמן ערגה עוברת,
לא מתרפא שום פצע עם הזמן.
אני כבר לא אדע יותר ת’נחת,
היא מנפשי הצליחה לחמוס
את כל מה שהיה שם, ולקחת
לנתב"ג ואחר-כך למטוס.
אצלי כל ערב מנורה בוערת
ודמות שלך עולה בתוך עשן.
שטויות, שעם הזמן ערגה עוברת,
לא מתרפא שום פצע עם הזמן.
בתוך נפשי נשאר מדבר צחיח,
אל תדרכו לי על הנפש השרוטה!
שרידי שירים שם וחלקי דו-שיח,
וכל היתר היא לקחה איתה.
עכשיו כל ערב מנורה בוערת
ודמות שלך עולה בתוך עשן.
שטויות, שעם הזמן ערגה עוברת,
לא מתרפא שום פצע עם הזמן.
בתוך נפשי מבוי סתום וחושך,
אם תנברו בה תמצאו מעט:
כמה מילים, חצי-משפט בקושי,
וכל היתר שם, בתוך צרפת.
וכשבערב מנורה בוערת
אז דמות שלך עולה בתוך עשן.
שטויות, שעם הזמן ערגה עוברת,
לא מתרפא שום פצע עם הזמן.
|