היה היו בהודו,
ככה מספרים,
פראיים בומבסטיים
פילים אפורים.

פילים הסתובבו להם בטבע,
אחד מהם היה לבן, בלי צבע.

גם חתיך וגם חכם היה פיל הלבן,
מחונך היטב ואלגנטי.
אך בין חבריו סבל הוא כמובן
מקיפוח ומיחס "אנטי".

ושליט של הודו,
איש נדיב מאוד,
העניק לי יום אחד
פיל בתור כבוד.

תהיתי: "איזה שי אוריגינלי!"
"לפיל יש לב גדול", - שליט ענה לי.

פיל עשה לי רבראנס, משכתי לו ת'יד,
ככה היכרות קצרה עשינו.
התברר מייד, כי פיל שלי היה
בנוסף לכל פילה בלונדינית.

על הפיל רכבתי
וחשתי טוב מאוד,
מטייל בהודו,
ארץ הפלאות.

שוטטנו פה ושם בלי רגע נחת
והסתדרנו מצוין ביחד.

לפעמים עשינו שנינו איזה בלגן,
שרנו סרנדות כל הלילה.
חובתי לומר לכם, פיל הלבן
היה בעל רקע מוזיקלי.

את מפה של הודו
כל אחד זוכר,
בוודאי ראיתם שם
יש נהר סוער,

אני ופיל שתינו מיץ של מנגו
ובסבכי הגנגס נעלם הוא.

רצתי שם כמו משוגע, שוכח ת'שלווה,
חודש לא אכלתי, לא שתיתי.
ופתאום אמרו לי, בעדר לבן
פיל שלי קיבל מקלט פוליטי.

זמן ארוך סבלתי
אז אחרי פרידה,
עד שעל הצער
שלי לשליט נודע.

שוב פיל לבן קיבלתי מידיו,
הפעם בתור קישוט - מקל שנהב.

טוענים כי טוב אם יש בבית שבע פילים,
נגד עין הרע, בתוך החדר...
אך אדיף שיסתובב בחופש פיל שלי,
עם אחיו הלבנים לעדר