אני אוכל
את כל החרא בצלחת,
וגם מוחה, תראו,
באומץ ובלי פחד!
קצת מתנדנד,
אבל עומד על הרגליים
שולחים ניידת,
ושלום, ירושליים!
המנגינה התחילה לנגן,
אותן תנועות עושים זקן וילד:
כולם ביחד באותה מסגרת, -
אבל אני ממשיך, לא מתחשבן,
הולך נגד תנועה ושר אחרת.
יש פסטיבל דגים - סאלם, חבוב!
נשתוק כמו דג, נסתום את הפיות כאן.
אבל אל תתייאש, יחלוף טירוף,
כשפסטיבל עופות יבוא - נעוף,
ואם ניפול - אז נתרפא עם וודקה.
|