כאן אצל אשוח רועד כל ענף,
ציפור לא תשמיע ציוץ כאן.
את חיה ביער פראי מכושף,
ממנו אין דרך החוצה.

ינשרו כמו מי גשם פרחי הלילך,
ענבים יצטמקו מהרוח.
ממילא אסתלק מכאן יחד איתך
לארמון בו חלילים ינגנו לך.

עולמך מכושף לפני אלף דורות,
נסתר מכולם וממני.
ואת בטוחה, אין יותר מה לראות
מחוץ לסביבה מדומיינת.

יהיו על הבוקר עלים ללא טל,
לבנה על שמיים כועסת, -
כך או כך אסתלק איתך אל המגדל
בו רואים את הים ממרפסת.

איזה יום בשבוע, באיזה עיתוי
תצאי את אלי קצת נזהרת?
בידיי אסחבך למקום החבוי,
שאין משם דרך אחרת.

אחטוף אם תצהיל את נפשך חטיפה -
לא לשווא דם ויזע משקיע.
תסתפקי לפחות בדירה בחיפה,
אם תפוס כבר ארמון בהרצלייה.