כשהוא נכנס, אז היא יוצאת,
כזה היה רומן מוזר,
והוא עד מאוחר עובד,
תמיד עובד עד מאוחר.

היא אלמונית הייתה כזאת,
ונחשבה כאבודה,
והוא סבל, סבל מאוד,
סבל מנוכח העובדה:

אבא שלה אלוף צה"ל,
שלו היה מכבה אש,
לא באותה רמה בכלל,
אך הוא אף פעם לא התייאש.

לא כמו רומן מהסרטים,
פשוט התחילה אהבה:
כשהוא הציע חמישים,
והיא בהתחלה סירבה.

 
 
 
 

עצים גדולים כמקדשים,
גדלו אז באותה תקופה,
ושוטטו שם אנשים
תמיד בדרך עקיפה.

עשן שחור פשט למעלה,
גם שמאלה וימינה,
אם לספר איך היא נתנה לו -
אתם לא תאמינו...

ובסופו של הדבר,
כשעסק כבר היה גמור,
רץ לחפש מקום נסתר,
מקום בטוח ושמור.

אילו היה לנו שלטון
מובן ודמוקרטי,
הכל היה פה שיגעון,
ולא קיבינימטי!