את סיפורנו נתחיל מחידה,
שאף אליסה ספק אם פותרת,
מה יישאר אחרי אגדה,
בעת הזאת שהיא כבר מסופרת?

אי, למשל, הוא שופר מסתורי?
פיה טובה אנה עפה לפתע?
אָה? אֵ... כן, חברי,
זה בדיוק הקטע.

הם לא נעלמים לנו, לא מתאדים לאטומים,
מסופרים בספר, נחלמים בחלומות.
לארץ של פלאי פלאות עוברים לאט-לאט להם,
ואנו נפגש וודאי בארץ הפלאות...

מה מוזרה היא הארץ הזאת!
דרך לשם ארוכה, מסובכת,
השערות על הראש מסתמרות,
לו רק נחשוב, מה יקרה בהמשך עוד.

אולי נשרפו לפניך גשרים,
תקפוץ כמו גיבור? או תזחל על הבטן?
אָה? אֵ... כן, חברי,
זה בדיוק הקטע.

בין טוב לרע בארץ זאת ריב אינסופי אלפי שנים,
אחד כנגד השני בשני קצוות נהר.
האגדות המשונות אצות-רצות על פני שבילים,
ופרי דמיון משוטטים כאן במכנס קצר.

ולסיום ברצוני להודות:
כדי שתוכלו בקלות זהותני, -
לי יקראו כאן ציפור הדוֹדוֹ -
כך מכנים לי כולם בארצנו.

איך נעשים בני-אנוש ציפורים?
זה אף אליסה שלי לא קולטת.
אָה? אֵ... כן, חברי,
זה בדיוק הקטע.

הרבה נסתר על פני גלוי בארץ הפלאות הזו,
אין בה גבולות ולא צריך לנסוע או לשחות -
אליה כל אחד מהם יצליח בקלות לחזור, -
מספיק שרק ירצה בכך, וזה עשוי לקרות.

* * *
...סוף הסיפור - לא סימן לפרידה.
שאלתי אתה בטח זוכר עוד:
מה יישאר אחרי אגדה,
בעת הזאת שהיא כבר מסופרת?

גם לאליסה שלנו דברים
לא נתחוורו בחלום בו נמצאת היא.
אָה? אֵ... כן, חברי,
זה בדיוק הקטע.

ואם ירצה לשוב לשם מי שמזמן חפץ בכך,
לארץ הקסומה פתאום מתוך החלומות, -
את כל מה שנדמה לו רק, דימוי, הלוצינציה,
ימצא תמיד מתישהו בארץ הפלאות.