שמנמונת מרי-אן הייתה -
הרבה אכלה ושתתה,
כך שבקושי נכנסה בדלת.
היא נרדמה בלכתה,
או שבכתה וגם בכתה,
ועוד צווחה כמו מחרטה,
מרי הזאת, העצלנית בחלד.
רצון גדול למרי-אן
לטחון הכול - לא ייאמן,
בשיעורים מנקרת
מבוקר ועד ערב, -
כְּמו דובה במאורה,
ובקול רם נוחרת.
היא בכיתה שעה שלמה:
לא כן ולא - כזאת סתומה,
לפתור אף שאלה לא מסוגלת...
אך מרי-אן תמיד שמעה,
מי נגד מי, ולמה מה, -
הו פוסטמה, הו פוסטמה,
מרי הזאת, המגעילה בחלד!
אך ראש קטן ושכל אין
למרי-אן, למרי-אן,
וכאשר היא שרה,
כולם קיבלו חררה, -
חוש מוזיקלי לה היה
כְּמו של ניאגרה.
|