נעלה מסך מעל בימה טיפה,
את כל הצופים בפנים לאט נכניסה -
ככה זה הזמן היה באותה תקופה,
מאוזן כה ורציף - תראי, אליסה!
אך... לא הביטו כראוי בשעונם
מאושרים,
ובכוונה האיטו את זמנם
חששנים,
דרבנו, בכדִי האיצו את זמנם
צעקנים,
בזבזו ללא שום צורך את זמנם
נצנצנים.
וכך גלגלי הזמן
נשחקו קצת משום-מה
(עם הזמן נשחק בחלד),
ואז נעלבו לוחות שעון כולן,
והתקבעה כל מטוטלת.
ובחצות הלילה לא צלצל שעון,
וחצות היום מחר גם כן הבריזה...
ככה זה הגיע זמן כזה פתאום:
מעצבן כה ומטריד - תראי, אליסה!
ו... הסתכלו בשעונם בדאגה
מאושרים,
בקול רם פצחו בזמר התוגה
חששנים,
פיותיהם הגדולים להם סתמו
קשקשנים,
ובצוותא פיהקו ונרדמו
נצנצנים.
זכור לבדוק אותם בזמן,
גלגלי הזמן עצמם -
הם הרי מתגלגלים בלי הרף!
לא כדאי להיות איתם שחצן,
על הזמן חבל תחוש פי אלף.
|