את נסעת מכאן לפני זמן קצר,
חזרה אליי אל תבואי!
ואני מזרחה למעצר,
למכרות זהב בוֹדאיבוֹ.

לא תבכי עליי, ולא תחכי,
לא אראה ממך אף מכתב,
לי זה לא אכפת, לחפור אתחיל
למדינה שלנו זהב.

הסתיים הכול, גלגלים עצרו,
רעש רכבות נעלם.
בא לי לייבב, אך דמעות אזלו,
אין יותר דמעות בעולם.

טוב, תניחי כבר, אין ימים לספור,
ועל גורלי אל תבכי,
רק זכרי, כלבה, אלוהים ישמור
שוב לפגוש אותך בדרכי.

תעבור תקופה, עוד שנים מספר
לחופשי אצא בגדול,
אך כל עוד אני כאן במאסר,
אשתדל לשכוח הכול.

כאן עצים בקור מרכינים ראשם,
תכלת מסביב - אין אונים,
ומאחורה כול העולם נשאר,
ומקדימה - שבע שנים.