"נחשים, נחשים מכל עבר!"
מהפחד צרחו בני אדם
נמיות הם הזמינו לעזר -
כי רצו שיצילו אותם.
במדבר, בהרים, על הדשא
נאמר בתדריך מפורט:
נחשים ארסיים הם הרשע,
גזר דינם הוא חיסול ממוקד
ועבדו נמיות בלי משכורת,
בלי ימי מחלה וחופשות:
מגדולה שבהן עד קטנטונת -
כל אחת השתתפה בקרבות
ואזי - כמובן, בלי תנגודת -
בן אדם לסיפור התגנב
מצויד בפלצור ומלכודת
והכריז: "נמייה היא אויב!"
הוא חזר, כשהשחר הפציע,
עם כלבים ועם שק מלוכלך...
וניסו נמיות להוכיח:
"זאת טעות! השתדלנו כל כך!"
אך תפסו את כולן והשליכו
אל השק - כמו בקטיף פטריות...
ובשק עוד לתהות הן המשיכו -
נשרטות, נפצעות, נבגדות!
הן רצו לנחש: מה חֶטאֵנו?
איך הפכנו פתאום למכשול?
ואמרה נמייה מזדקנת
עם קליע ברגל השמאל:
"יש חיות שהולכות הן על שתיים
ולשני כיוונים מסתכלים:
הם שמים את הכל על מאזנים -
וסופרים מה יהיו רווחים.
כך סבורים בני בריתנו האלה
שקראנו להם בני אדם:
יש יותר נזקים מתועלת
בחיסול נחשים בקרבם
זהו כלל שממנו אף שעל
מעולם לא ויתרו אנשים:
מי שכל כך חשוב לו הרעל -
לא ייתן להשמיד נחשים..."
"נחשים, נחשים מכל עבר!"...
מהפחד צרחו בני אדם
נמיות הם הזמינו לעזר -
כי רצו שיצילו אותם.
|