"נחשים, נחשים מכל עבר!" מהפחד צרחו בני אדם נמיות הם הזמינו לעזר - כי רצו שיצילו אותם. במדבר, בהרים, על הדשא נאמר בתדריך מפורט: נחשים ארסיים הם הרשע, גזר דינם הוא חיסול ממוקד ועבדו נמיות בלי משכורת, בלי ימי מחלה וחופשות: מגדולה שבהן עד קטנטונת - כל אחת השתתפה בקרבות ואזי - כמובן, בלי תנגודת - בן אדם לסיפור התגנב מצויד בפלצור ומלכודת והכריז: "נמייה היא אויב!" הוא חזר, כשהשחר הפציע, עם כלבים ועם שק מלוכלך... וניסו נמיות להוכיח: "זאת טעות! השתדלנו כל כך!" אך תפסו את כולן והשליכו אל השק - כמו בקטיף פטריות... ובשק עוד לתהות הן המשיכו - נשרטות, נפצעות, נבגדות! הן רצו לנחש: מה חֶטאֵנו? איך הפכנו פתאום למכשול? ואמרה נמייה מזדקנת עם קליע ברגל השמאל: "יש חיות שהולכות הן על שתיים ולשני כיוונים מסתכלים: הם שמים את הכל על מאזנים - וסופרים מה יהיו רווחים.
כך סבורים בני בריתנו האלה שקראנו להם בני אדם: יש יותר נזקים מתועלת בחיסול נחשים בקרבם
זהו כלל שממנו אף שעל מעולם לא ויתרו אנשים: מי שכל כך חשוב לו הרעל - לא ייתן להשמיד נחשים..." "נחשים, נחשים מכל עבר!"... מהפחד צרחו בני אדם נמיות הם הזמינו לעזר - כי רצו שיצילו אותם.
© זאב גייזל. תרגום, 2005
© זאב גייזל. ביצוע, 2011