אני אשם - אין מה לומר,
עדיף לשתוק!
נכנס רכבי לתלם צר
ממש עמוק.
תמיד דרכי אני בוחר,
לכן מוזר:
הלא אוכל להשתחרר
מתלם זר?
הרי לתלם זה - גדות
שתיהן תלולות וחלקות
איזה טמבל התלם סלל?
מצבי נעשה לא נסבל!
כי אני - כמו תלמיד או אברך
רק בתלם הולך והולך!
אך מה, בעצם, לי חסר?
מה כאן לא טוב?
תמיד אפשר להסתדר
אם רק תחשוב.
איש לא דוחף, איש לא עוקף -
כולם בתור
להתקדם ניתן בכיף
ולא סחור סחור
אפשר לשתות ולאכול -
בתלם יש תמיד הכל
ואני השתכנעתי מיד
שבתלם אני לא לבד
וכולנו - גלגל בגלגל
כי כולם שותפים לגורל
אחד צעק בקול מבהיל:
תנו לי לצאת!
עם כל התלם הוא התחיל
להתאמת.
מרוב הלהט הפנימי
היה נלהב,
מצבר, מנוע, בלמים -
הכל נשרף.
אך גלגליו פגעו בצד
התלם התרחב בקצת
ומיד נעלמו עקבותיו -
לשוליים נזרק הוא עכשיו
כדי שלא יעקב אחרים
שבתלם הזר דוהרים
רציתי שוב ללחוץ על גז -
גלגל נתקע!
עכשיו אני בקושי זז
עם חריקה.
צריך לצאת, לדחוף אולי
מתוך הבור -
שמישהו יבוא אלי
ויעזור!..
הזמן עובר - איש לא עזר:
אין הפתעות בתלם זר
כל התלם - רק חרס חלוד
לא תמצא בו אחווה ורעות
כל גלגל שאותו מעמיק
לבאים רק מזיק ומעיק!
אני בהלם, ממלמל
"נו, מה יהיה?"
יוצא, הצידה מסתכל -
פתאום רואה:
שם נחל אביבי עליז
גרף החול,
שם מהתלם להבריז
אני יכול!
יורקים צמיגים בבוץ הקר
לתלם זה, לתלם זר.
מאחורה - תביטו עלי!
ותמשיכו - לא בעקבותיי!
זה התלם - תלמי הוא בלבד!
את תלמו - שימצא כל אחד.
|