שוב לאודסה טס אני הערב -
ושוב ושוב דוחים את הטיסות
הינה דיילת במדים כחולים מראש עד גרב -
היא אמינה, כמו כל "אארופלוט"

בשמי נורילסק הכל בהיר וטוב
באשחאבאד אפילו טוב פי כמה
פתוחות כבר קייב, חרקוב, קישיניוב
ולבוב פתוחה, רק מה? לא בא לי שמה.

אולי הפעם יעבוד בקסם?
הכל נראה כאילו בשליטה...
אך שוב דוחים את המראת טיסת מוסקבה אודסה:
כוסה בקרח פס הנחיתה

בלנינגרד השלג כבר הפשיר,
לטוס לשם - אך בשביל מה ולמה?
ובטביליסי מזג האוויר
כמעט קיצי! רק מה? לא בא לי שמה.

אני שומע: לרוסטוב המריאו!
מה עם אודסה? אין שום סימנים...
שלושה ימים, שלושה לילות - מתי הם כבר יודיעו
שלא לשווא עברתי עינויים?

אני צריך לאן שיש סופות
איפה שעת החורף טרם תמה
ואם אי שם פורחות הרקפות -
זה נהדר... רק מה - לא בא לי שמה!

לא מוציאים מכאן, או שהעיר לא מקבלת?
אך הינה - הסתדרו המזלות:
לשער המראות קוראת אותנו הדיילת
שמלהיבה כמו כל אארופלוט

נפתח נמל סגור ולדיווסטוק,
ממנו ממשיכים ליוקוהמה
פתחו כבר כל מקום הכי רחוק,
פריס פתוחה! רק מה - לא בא לי שמה

אומרים - עכשיו נמריא! אין שום איסור, דקה או שתיים...
ברקע כבר צווחים המנועים
אני מרגיש דרוך על מחטים - כי בינתיים
אותי התירוצים כבר לא קונים

אני צריך לשלג הלבן,
לאן שעת החורף טרם תמה
תצאו ללונדון, דהלי, מגדן,
הכל נפתח - רק מה? לא בא לי שמה

מותר לצחוק - צדקתי! מכולם ביקשו לרדת.
אל העבר חוזרים במדרגות.
והינה הדיילת שוב בראש מורם צועדת -
היא אנושית כמו כל "אארופלוט".

כשעתידנו שוב בערפל,
לישון - זה פיתרון אוניברסאלי.
ואז אני מחליט: לעזאזל!
עכשיו אני אצא לאן שבא לי!