ברכס מורם, שממנו רק רוח יורדת... יורדת...
על בקע עמוק שנפער עוד בימי בראשית... ימי בראשית...
היּה היה פעם - חייתה שם באושר בת קול מהדהדת,
והיא שענתה כששמעה זעקה אנושית.

כשתו הייאוש יתגלגל לשפתיים בשקט... בשקט...
תיפול אנחה חנוקה לתהומות אל חזור... תהומות אל חזור...
תתפוס בת הקול את אותה זעקה בזריזות וברטט,
תגביר - ותביא לידי מי שיכול לעזור.

הם באו בערב, שתויים מסמים או מכוח... מכוח...
שלא תישמע שעטם כשיוצאים הם לצוד...יוצאים הם לצוד...
מבצע השתקת בת הקול נערך למופת - ובנוח:
בחבל קשרו, ואת פיה סתמו בסמרטוט.

נמשך כל הלילה מסע הדמים והצחוקים... הצחוקים...
עונתה בת הקול בלי עדי והדי הקולות...הדי הקולות...
דרסו ורמסו אותה עד שהוציאו להורג בבוקר -
רק סלע פצוע הזיל אבנים כמו דמעות...