כך נקבע מימי קדם - החוק העליון
שבורח כל חי מצינה וסופות.
אם קובע הטבע לעוף לדרום -
למה יש ציפורים שצפונה עפות? 

לא גדולה, לא תהילה חשובות להן -
רק הקרח, נוצץ כמו פסיפס.
אך ביום שבו יחזרו לקן -
יתוגמל המסע הנועז! 

מה היה לנו רע? איך הגענו לכאן?
איזה גל של צונאמי אותנו דחף?
לא ראינו עדיין שום זוהר לבן
כי נדיר הוא הזוהר - לכן גם נכסף. 

איזה שקט! רק שחף כמו רעם נופל,
מידינו אותו נאכיל.
אך בבוא היום בוודאי נקבל
התגמול לשתיקה - הצליל! 

כאן חולמים חלומות רק בצבע לבן,
אין גוונים אחרים תחת שלג וכפור.
מהלובן הזה התעוורנו מזמן -
אך תחלמנה עינינו מרגב שחור! 

לא יוכל עוד האלם את פינו לנעול,
חולשתנו כצל תעבור,
ועל כל לילות הייאוש יגמול
יום הקוטב, שופע האור! 

בצפון אין גבולות - רק רצון ותקווה
שלג צח - כמו חיים ארוכים בלי שקרים
כאן עורבים וצבועים לא ישאירו עיקבה -
המה לא ישרדו בשלגים הקרים 

מי שלא האמין שהולך לאיבוד
ועל שלג המשיך לגלוש
יום יבוא - שיזכה לתגמול הפשוט -
שבמישהו הוא יפגוש!