הרעד בידי חדל,
למעלה - צעד!
הפחד לתהום נפל
לעד, לעד...

להתעכב אין שום סבה -
השלג רך,
ובעולם אין שום פסגה
שלא אקח.

בין כוונים שלא כונו
אחד - אלי,
בין השגים שלא השגו
אחד - עלי.

שמורים בשלג השמות
של מי ומי,
בין הדרכים היתומות
אחת - שלי!

בזיו הקרח הכחל
מורד הצף.
את השחמים נתן לשאל:
מי בא, מי שב?

בחלומי בוהה פשוט
מעל גבהים
ומאמין לי בזכות
שלגים, מלים...

גם אחרי עדן נצחי
לא ימחק
איך כאן הצלחתי בתוכי
לקבר ספק.

לחשו לי מים "תברך..." -
ובכן, חן-חן!
ואיזה יום יעיד על כך?
יום ד', כן...