בבירה התהלכתי לי פעם ו–
בטעות קצת הלכתי מכות,
כך הגעתי לי למשטרה ו–
רק ראיתי אותה - זה הסוף.

לא יודע מה היא כבר עשתה שם,
כנראה היא איבדה תעודה,
צחורה, מבריקה ויפה גם...
ולמצוא אז החלטתי אותה.

העוברים חיוכים לא חסכו בשבילה,
רק "הצילו" נותר לי לחשוב.
איזה איש אף ממני סטירה חטף
כי קרץ לה יותר מדי טוב.

 
 
 
 

גם קוויאר, גם שמפניה הבאתי לה,
הון של כסף זרם בלי משים,
ושירים מטריפים הזמנתי לה,
לקינוח ביקשה - "עגורים".

 
 
 
 

לבסוף התוודתי - חיי ריקים!
התרגשתי, הזלתי דמעה.
היא אמרה בפשטות: - במחיר מתאים
אתמסר לך בלי בעיה.

וסטרתי לה, ליונה צחורה,
התנפחו הוורידים בגרון,
כי קשרתי אז בין המשטרה
לבין אהובה ממבט ראשון.