החספוס מאיפה לי, גסות-רוח זו?..
נו, נראה אותך עובר את דרכי שלי...
אך אימי ילדה אותי עם כפית של כסף,
ואבנט אדום קנתה גם כן בשבילי.

אז מאיפה הקדרות שפני לובשים,
ומטע הבלורית לבנה כל כך?
הן כמו שור אני בריא - מתנה מאבא,
הוא הכניס גם לראשי - שכל, לא שטויות.

בבתי מרחץ גדולים את גופי שפשפתי -
רוע מר גירשתי שם יחד עם זעה.
נקיון וגם חינוך - כל אלה קיבלתי -
אז גם קול צריך להיות - קול כסוף, צלול.

והייתי שר לי אז על פלגים ואחו,
בקולי הזך מנעים חיים לכל.
הם שלום היו אומרים, וסולחים הכל,
אך שכח אותי האל - אין לי בכלל קול!

ולשיר בא לי דווקא, רק שלא יפריעו.
שרק פעם יזדמן לשיר את העיקר!
וצרחתי בצרידות - הם עוד איך הקשיבו,
חששו אף מלנשום - קול שלי אכזר!