כשרק אגמור לשיר ולנגן, כיצד אגמור ואיפה - שד יודע, דבר אחד, אני בטוח, כן: למות הן לא ארצה - אני יודע. שרשרת של הערצה על צווארי - וחוליות של תהילה שוברות שיניים. הי! מי מקיש על שערי ביתי? זה צליל של עצם על פלדה נלחם בשניים. ואין משיב, אך שם עומדים, אני יודע, אותם לא מפחידים כלבים כבולים. הנה כבר בבירור אני שומע - מגל מוכר על החרמש נוקש. קולר של כסף אשפשף כל עוד כוחי בי ואפצח את שרשרת הזהב, לשיח קוצני מעל גדר אקפוץ, פצוע, משתולל לסערה אפרוץ.
© רינה גורדון. תרגום, 1990
(ממחזה "ולדימיר ויסוצקי")