אם אי-שם בלילות אפלים, נוכריים עד הסף כבר הגעת, מעדת, אל תסתיר, אל תשתוק - קרא אלי מרחוק - את קולך גם אשמע, גם אכיר. עם כדור בחזה שם באחו הוזה, רק חכה - אני רצה, רגלי לא חשות עייפות. אנו יחד נשוב לאוויר הבריאות, רק אתה - אל תמות, בטעות. ואם יש לך סוס - אל תיפול במירוץ - סוס נפלא זה ימצא את הדרך לאותם מקומות של פלגים מרפאים שם בין-רגע פצעים מגלידים. אך, היכן אתה, איש שלי, לא במצור? במסע אינסופי, בדרכים לא-דרכים שם ביער? ואולי נעצבת עייף, וגם פיך תנצור, ופתרון לא תמצא מרוב צער?...         אם הדרך קשה - בביצה מחליאה, בחצץ מחודד או מי-קרח קפואים - מאובק, מתוסכל, מעושן, מפויח, גם נכה בלי פנים - מה שלא יהיה - רק תבוא, רק תגיע אלי.
© רינה גורדון. תרגום, 1990
(ממחזה "ולדימיר ויסוצקי")