שפת הים1 איננה עוד,
מאלון אף אין עקבות.
הריצפה היא מאלון?
מה פתאום?!

מביקתה יצאו יחדיו
ז'לובים ונוכלים עכשיו,
למתים עשו ארון -
מאלון.

 
 
 
 

 
 
 
 

הכאב שבלבי -
די לך, די, תוגה.
זו היתה רק הקדמה -
יש גם אגדה.

באמת חתול2 יש כאן,
מימין - רוקד קנקן,
אם משמאל - אז בבדיחות
הוא אמן!

אך הוא בן-כלבה חכם!
כי שרשרת אין כבר שם,
הוא החליף אותה ביי"ש -
ונרדם.

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

גם כן, יעני, בתולה3!
לא שמרה כלל על עצמה.
בלי משים, פתאום כרסה
וילדה.

ל"ו הצדיקים
הם בבנם לא מכירים:
עוד צדיק גדל בסדום -
אך יתום!

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

אין חיות מכושפות4 -
לא עופות, לא בהמות,
ציידים ירו בהם -
בחיות!

זאת אומרת, אין זה סוד:
שפת הים איננו עוד,
כל דברי המשורר -
זה שטויות!

הכאב שבלבי, -
די לך, די, תוגה,
אם זאת היתה רק הקדמה -
אז אוי לאגדה...