מראה שלא כתמול-שלשום, אני אנשום, אני אנשום,
אוויר לפני הסערה חריף, אוויר סמיך.
מהו השיר אותו אחלום, מה ישתמע לי היום?
שרות שירים הציפורים ומתנבאות מאגדות.

השף - סירין - שמחה, את שיניה חשפה,
ברינה היא קוראת לי לצאת
ומולה מלאת צער, ימן ותוגה -
אלקונוסט - את נפשי היא קורעת.

מיתרים שבעה קסומים -
נשמעו בדיוק בשעה -
זוהי הציפור האגדית
הנותנת תקווה.

ברקיע הכחול מנוקב במגדלי-פעמונים,
פעמון נחושת פעמון שחור
משמחה או זעם משלל פלאים.
הכיפות בכנסיות של רוסיה מצופות זהב טהור,
שיבחין בהם אלוה, שכך סתם לא יעבור.

אני עומד. מנגד כמו חידה ניצחית
מעצמת-גבורות שוכנת, אגדתית,
זאת ארץ של מלוח, וגם מתוק-מריר,
של תכלת, של שיפון, של מעיין קריר.

בבוץ תובעני, שמנוני וחלוד
שוקעים הסוסים ללא תקנה,
אך אותי הם מושכים, כי הנני לכוד
בקסמי ארץ זו הנפוחה משינה.

 
 
 
 

נפשי החבוטה, פגומה מאבדות,
שרוטה מאבנים, מהפיכות רבות,
אם הבד עד זב-דם התדלל -
אז טלאים מזהב לך אחרוט -
שיבחין בך סוף-סוף האל.