גורלי עד הסוף, עד הגמר, עד הצלב,
עד צרידות ריב לריב, אלם בא אחר-כך,
להוכיח עם קצף בפה עוד שלב,
לשכנע שזה כבר לא זה, ולשוא.
 
 
 
 
 
 
 
 
לא יבינו דבר, זוהי דרך קשה.
שוב אחזור - ובדמות הליצן הרשע...
המושא לא שווה, הנושא מיותר -
כי הבל הבלים - גם הוא הבל אכזר.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

חברים, עד בחילה אני רב את ריבכם -
שמא מישהו פעם ידליק עלי נר -
על העצב - מיתר שנחשף עת אשיר -
על אותה עליצות, ובדיחות למכביר.
אף אם הם מבטיחים לי הרים או גבעות,
או קדחת שולחים - לא צריך רב תודות,
כי עם עצב רפוי - לא אוכל לשיר עוד,
אעדיף את שלי לחדש, לרצות.
אעדיף לתפוש ראש ולשתות עוד ועוד!
אתמסטל ואדרוס יצירות ליליות,
טוב יותר אם אעיז לשירי ראש לכרות,
מאשר להחליק כמו אבק על אורות.

אם בכל זאת גורל לי יפסוק חי-תחיה,
אם הלחן לשיר - קצת נדיב יהיה,
אם פתאום כן אוכיח עם קצף בפה -
אסתלק במילים - לא הכל הבלים!