אני רץ, מסתער, מתלקח, אך היום בדיוק כמו אתמול - הם הקיפו אותי, הם הקיפו, ורודפים בשמחה עד השאול. הרובים בין עצי האשוח, ציידים מסתתרים שם בצל, להקת זאבים, שלג, רוח... ומטר יריות - בלי הבדל. ציד הזאב בעיצומו, ציד הזאב! צדים טורף אפור, גורים וגם בוגרים! כלבים נובחים עד הקאה, צורח הרודף, דם על השלג, וסביב, אדום מדגלונים. המשחק עם זאב כלל אינו שווה-כוחות, ציידים. אך היד לא תרעד, דגלונים רק חוסמים לנו חופש לחיות, המטווח ימשך פה לעד! הזאב לא יפגע במסורת: בילדות, הגורים העוורים - מוצצים אנו כלל לתזכורת - "זאבים לא עוברים דגלונים"! ציד הזאב בעיצומו, ציד הזאב! צדים טורף אפור, גורים וגם בוגרים! כלבים נובחים עד הקאה, צורח הרודף, דם על השלג, וסביב אדום מדגלונים. קלות רגלינו, לסתותינו - חזקות, אז מדוע, מנהיג, תן תשובה, נרדפים דוהרים אל המוות ואינם מנסים עבירה? זאב שומר על האיסור, אינו יכול אחרת הנה תם גם זמני ונשלם: הצייד שם אותי על כוונת, מחייך, ונשקו כבר מורם... ציד הזאב בעיצומו, ציד הזאב! צדים טורף אפור, גורים וגם בוגרים, כלבים נובחים עד הקאה, צורח הרודף, - דם על השלג, וסביב - אדום מדגלונים. והפרתי משמעת, יצאתי את מסך דגלוני האימה! בשמחה מאשרה שמעתי אנשים צועקים בפליאה. אני רץ, מסתער, מתלקח, אך היום התשובה היא - לחיות! הם הקיפו אותי, הם הקיפו, אך נותרו בידיים ריקות! ציד הזאב בעיצומו, ציד הזאב! צדים טורף אפור, גורים וגם בוגרים, כלבים נובחים עד הקאה, צורח הרודף, - דם על השלג, וסביב - אדום מדגלונים.
© רינה גורדון. תרגום, 1990
(ממחזה "ולדימיר ויסוצקי")