במדרון תלול, מעל תהום, על גשר צר מאד
בסוסי אצליף, אאיץ בהם, אכה בשוט.
משום מה חסר אוויר לי, - רוח, ערפל בולע,
חש בהתרגשות סוערת: זה הסוף, אני שוקע!

רק מעט תאיטו, חברה, רק תאיטו קצת,
אל תשימו לבכם אל השוט!
אך סוסי - סוסים קשי-עורף, עקשנים מעט,
לא אספיק - את השיר, לא הספקתי לחיות...

את סוסי אשקה עוד, את שירי אמשוך עוד,
לו עוד קצת, עוד מעט - בקצה אעמוד.

ואבד, נוצה ברוח - סערה אותי תכניע,
ועם שחר במזחלת אסחב על פני השלג.
שמא תצעדו בנחת, צעד זה אותי ירגיע,
לו מעט, אך תאריכו למשכן אחרון הדרך,

רק מעט תאיטו, חברה, רק תאיטו קצת,
תתעלמו ממגלב, מהשוט!
אך סוסי - סוסים קשי-עורף, עקשנים מעט,
לא אספיק את השיר, לא הספקתי לחיות...

את סוסי אשקה עוד, את שירי אמשוך עוד,
לו עוד קצת, עוד מעט - בקצה אעמוד.

הגענו בזמן לבקר את האלוהים - לא מאחרים
אז מאין כל הרוע בשירת המלאכים?
ואולי זה פעמון שמייבב בלי רחמים,
ואולי אני זועק - תאיטו, שקט, - לסוסים?

רק מעט תאיטו, חברה, רק תאיטו קצת.
אל תמריאו, אני מתחנן!
אך סוסי - סוסים קשי-עורף, עקשנים נורא,
אם לחיות לא הספקתי, את שירי אנגן!..

את סוסי אשקה עוד, את שירי אמשוך עוד,
לו עוד קצת, עוד מעט - בקצה אעמוד.