מַה פֵּשֶׁר דָּבָר? מַה נִשְׁתַּנָּה לְמַכְבִּיר?
מִמְּקוֹמָם שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת לֹא סַבּוּ,
אוֹתוֹ יַעַר, וּמַיִם צְלוּלִים, וַאֲוִויר,
אֲבָל לֹא חָזַר מִן הַקְּרָב הוּא.

עַכְשָׁיו לֹא אֵדַע מִי מִשְּׁנֵינוּ צָדַק
בְּמַחֲלוֹקוֹת לֵילִיּוֹת שֶׁנָּסַבּוּ.
הוּא חָסֵר לִי מְאוֹד, וְהֵבַנְתִּי זֹאת רַק,
כַּאֲשֶׁר לֹא חָזַר מִן הַקְּרָב הוּא.

הוּא זִיֵּף כְּשֶׁשָּׁר, וְשָׁתַק בְּלִי חֶשְׁבּוֹן,
וּפִיזֵּר מִילּוֹתָיו כָּךְ לַשָּׁוְוא הוּא,
עִם זְרִיחָה הִתְעוֹרֵר, לֹא נָתַן לִי לִישׁוֹן,
וְאֶתְמוֹל לֹא חָזַר מִן הַקְּרָב הוּא.

בַּחֲלַל הַנּוֹתָר - לֹא עַל כָּךְ הַשּׁוּרָה,
שַׂמְתִּי לֵב - שְׁנֵינוּ יַחַד, כְּצַו הוּא.
עֲבוּרִי, כְּמוֹ בָּרוּחַ כָּבְתָה הַמְּדוּרָה,
כַּאֲשֶׁר לֹא חָזַר מִן הַקְּרָב הוּא.

אוֹתָהּ עֵת, כְּמוֹ מִכֶּלֶא פָּרַץ הָאָבִיב,
קְרָאתִיו עֵת בַּתָּוֶוךְ נִיצַּב הוּא:
- זְרוֹק סִיגַרְיָה, חָבֵר! - בִּתְשׁוּבָה - הַס סָבִיב:
וְאֶתְמוֹל לֹא חָזַר מִן הַקְּרָב הוּא.

לֹא יַפְקִירוּ אוֹתָנוּ בְּצָרָה וּבְצַעַר,
כִּזְקִיפִים אֵיתָנִים - הַנּוֹפְלִים.
כְּמוֹ בְּיָם, מִשְׁתַּקְּפִים הַשָּׁמַיִים בַּיַּעַר,
בְּעֵצִים כֹּה זְקוּפִים וּכְחוּלִּים.

בַּשּׁוּחָה הָיָה בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ מָקוֹם,
זְמַן זָלַג עֲבוּר שְׁנֵינוּ, נִזְכַּרְתִּי.
וְעַכְשָׁיו - לְבַדִּי. רַק נִרְאֶה לִי פִּתְאוֹם
זֶה אֲנִי מִן הַקְּרָב לֹא חָזַרְתִּי.