כאן זר האקלים, כאן אין זה מישור
מפולות מלפנים, מפולות מאחור,
וכאן - מתרסקים הסלעים בחמה
ואפשר לחלף, את התהום לעקף, -
אך אנו בוחרים בדרך בלי סוף
קשה ומסכנת כציר בלב מלחמה.
זה שלא היה כאן, גורלו לא סכן -
הוא את עצמו לא הציב במבחן
אף לקט במורד כוכבים מרקיע, שעות
לרגליו של ההר, אף תמתח את ידך
לא תמצא בחייך מלאי השמחה
עשירית מאותם הנסים, אותן נפלאות.
אין ורדי ארגמן, או זרי אבלותה
ולא דומה לאנדרטה
זו האבן - בה מצאת מנוחת בני אנוש
בבהק יום חד, בקרחי אזמרגד
כאש התמיד היא - בורקת לעד
הפסגה שאותה בכל זאת לא הצלחת לכבש.
ויש יאמרו: "סתם!", יאמרו זאת עכשו
אך - לא, איש כאן לא מת לשוא!
כך עדיף מאשר משפעת או מאלכוהול!
עוד יגיעו הרי, במקומך אחרים
להמיר נוחותם - בעמל אדירים
לעבר בדרכים שאתה לא השכלת לסלל.
הקירות כאן תלולים... שים לב לצעדך!
ופה אל תסמך על מזל את ידך,
בהר אין בוטחים לא בקרח לא באבן קרה
רק על חזק ידים סומכים בכל עת,
על ידי בן הזוג, ותקיעת היתד,
ומתפללים שהחבל לא יקרע.
אין לשוב לאחור, המכוש שוב ננעץ
כורעות הברכים מרב מאמץ
והלב כבר מוכן לזנק לפסגה - והולם
העולם על ידך כבר פרוש - והנה
עד אלמות מאשר אתה, אך מקנא
באלו אשר הפסגה עוד נמצאת לפניהם.
|