איש מצא פעם פרי לא בשל,
ניענע את העץ, - הוא נפל.
ואולי השומר התרשל
או שאלה הם פני הגורל.

כמו פריטה על מיתר שנשחק,
כמו טעות בהימור על הכל,
זהו שיר על אדם שנשתק
בלי לדעת שהוא בעל קול.

הוא רק פצח בשיר להיט
אך לא סיים אותו, לא הת...

לא התפתח קול איתן,
לא התפשט ולא הרשים.
כמו בעבר ילל התן
בין הברושים.

מצחיק גם לי גם לכולם
שהוא שילם ולא השלים,
לא נעלם מן העולם
כל מה שהוא לא העלים.

הוא פתח בוויכוח עדין,
התאמת אך קולו לא נשמע.
כמו טיפות של זיעה על סדין
מהעור טפטפה נשמה.

התפקד לדו-קרב במרחק,
התאמן אך בקושי התחיל,
רק נכנס לשחק במשחק,
לא הובס ותבוסה לא הנחיל.

ואז ליכולת עילאית
הוא לא הגיע ולא הת...

לא התעקש בהתמדה
וגם ימים לא האריך,
ואף בהיא היחידה
לא התאהב כמו שצריך.

מצחיק, מרעיד עד היסוד
שהוא שתה ולא הושפע
ולא גילה ביין סוד,
אפילו לא מצא טיפה.

שתעיד בעדי כל שורה
כי שירת הוא שירה טהורה
ועל שלג כתב לה שירה,
אף ששלג נמס במהרה.

אך היה אז גם שלג כבד
וגם חופש לכתוב על לבן.
והיה הוא תועה ואובד
ואליה מיהר כמובן.

אך בתפארת אלוהית
הוא לא נגלה לה ולא הת...

לא התייצב מולה ולא
לא התקרב בשום שלב.
ושור אשר הוא מזלו
שתה את קור שביל החלב.

מצחיק שכך יכול לקרות
בלי מטרה ובלי דבקות,
כשחסרות שניות ספורות,
והתנפצות והתרסקות.

מצחיק. נכון, השמש בא,
ומתחתיו אין שום חדש.
שמי התבל ושמי רבא
ויתגדל ויתקדש.