מוצא פטאלי לא אבחר אף פעם
לעד לא אתעיף מהחיים.
ולא אוהב תקופות, ימים כאלה,
כאשר אני שיכור או סתם חולה.

קור לב וציניות תמיד היו זרות לי
גם עמידה בצד ואדישות,
ועוד, כשזר קורא במכתבי
כמו בשלו מביט מעבר לכתפי.

לא אוהב כשאת דברי קוטעים
או משתיקים אותי לחלוטין,
לא אוהב כשיורים בגב
אני גם נגד ירי מלפנים.

לא אסבול שמועות זדון ורשע
או רכילות, שקרים ורמיה.
כמו מסרקות ברזל הן על בשרי
לא צמר רך אלא כמחט החדה.

שביעות רצון עצמית אני שונא
לא יהיו לי אז מעצורים,
או כאשר מילת כבוד נשכחת
וכאשר כבוד הוא סתם מלה ריקה.

ולא אסלח, כשאראה כנף נשברת
או כוח גס מופעל על חלשים.
לאלה אין סליחה אין רחמים,
חבל לי רק על זה שעל הצלב.

שנאה עצמית בי למראה של פחד,
כואב לי כשמכים את החפים.
ולא אסבול כשנכנסים לנשמתי
ועוד יותר אם לתוכה יורקים.

טכסי פאר הם עבורי בלי טעם
לא מעריך אותם, גם לא מעט.
גם אם דברים עוד ישתנו אצלנו
אני אותם לנצח לא אוהב.