כשמי מבול נסוגו חזרה
בצעד חרישי מתוך הקצף
טיפסה לחוף האהבה
והתפזרה ברוח במלואה
עד לימים טובים רצתה היא להמת
אך רבבות היו הם הימים

ומשונים ועוד ישנם כאלה
את התמיסה במלוא חזה נושמים
לא מצפים לאות גם לא לעונש
נושמים כאילו ככה סתם נושמים
ובמקרה רק נשמתם זהה
לקוצר נשימה של אחרים

ורק הרגש כספינה טרופה
לעד נשאר על פני המים
עד שיבין שאמירה: "אני אוהב"
זהה לזאת "אני נושם או חי"!

וכן יהיו הנדודים רבים
כי ארץ האהבה היא ענקית!
מאביריה היא תדרוש מאוד
העוז הנחישות וגם עוצמה
תדרוש פרידות ומרחקים תדרוש.
תגזול מהם שלווה, שינה ומנוחה

והם כאבירים אמיתיים
לא יחזרו בהם טיפשים
הם מוכנים את כל כספם לשים
אפילו בחייהם לשלם
כדי לשמר מיתר אחד רעוע
בלתי נראה שביניהם נמתח

והאוויר הצח שיכר את הבכירים
הפיל מרגליהם וגם הקים מדווי
מפני שאם לא אהבת
גם לא חיית גם לא נשמת!

היו כאלה שטבעו באהבה
להם אין טעם לקרוא בזעקה
עליהם מדברים
ואת דמם שופכים בלחשושים
ואנו נר נדליק מעל ראשם
לזכר הנופלים באהבה,

קולותיהם יתמזגו לצליל
נשמותיהם ישוטטו בין הפרחים
וינשמו לנצח יחד
ויפגשו בנשמה אחת
בגשר צר ולא חזק
של הבריאה

שדות אפרוס אני לאוהבים
שישירו בתנומה ובערות!
אני נושם־ משמע אני אוהב!
אני אוהב - משמע אני קיים!