למה לא כרגיל? הרי הכל כמו אתמול
השמיים כחולים השבוע,
אותו יער, אותו ים, וליד אותו חול...
רק הוא לא חזר מפיגוע.

הוא שתק לא כשצריך ושר שיר בלי סגנון,
הוא סיפר סיפורים גם גרוע,
הוא לא נתן לי לישון, הוא תמיד קם ראשון,
ואתמול לא חזר מפיגוע.

לי כעת לא מובן מי צדק בדבריו,
שאמר כל אחד בויכוח,
שמתי לב, שחסר לי אותו רק עכשיו,
כאשר הוא לא חזר מפיגוע.

מתינו אותנו לא יעזבו בצרות,
חללינו כמו זקיפיים,
עננים משתקפים בעלי אילנות
עם שמים כחולים, לבנים.

מה שריק מסביב - לא מי זה מתייאש,
חיינו שנינו, עכשיו לי ידוע,
בשבילי כמו הרוח כיבתה את האש,
כאשר הוא לא חזר מפיגוע.

כמו מי מביא אביב התפרץ השנה,
התבלבלתי, קראתי לרוח:
"תן, חבר, לעשן"... בתשובה רק שלווה...
הוא אתמול לא חזר מפיגוע.

המקום בקתת עפר היה לנו מספיק,
בשביל שנינו נשבה אותה רוח.
הכל עכשיו לאחד, רעיון רק הבריק -
לא חזרתי אני מפיגוע.