קצת שתוי, כדרכי,
אני בדרכי
ביער דוהר
שר בקול ומזמר

במילים מוכרות,
מילים האומרות:
"איך אהבתי אתכן
עיניים שחורות."

הסוסים הטובים
מקפצים לפניי
ואת בוץ הביצה
מקפיצים אל פניי

ואני אז מוחק
את הבוץ והריר,
מולק ראש לבקבוק
ופוצח בשיר:

עיניים שחורות
אהבתיכן נורא...
ופתאום... סערה.
מה זה שד? עין הרע?

מנער את עצמי
מכה בפניי
בסוף מתפכח
פוקח עיניי

והיער כקיר עומד לפניי
הסוסים נסים, נסוגים לאחור
מחטי העצים חותכות את העור.
איפה יש מעבר, ואיה שביב האור?

סוס שלי האהוב,
אחי השחור
משוך קדימה בשביל
אל תשוב לאחור

והגשם כרעל
על כל סובביו
בסוסי המוביל
זאב נועץ שיניו

טיפש שכמותי, אידיוט, בחיי,
המשקה הארור עיוור את עיני,
והמוות מופיע המוות נכנס
מקלפי חיי גנבו את האס.

אני זועק: "זאב!
שלא תתקרב!"
והפחד מריץ
באימה את סוסיי

ואני צווח
, השוט בידיי,
עיניים שחורות...
ודי.

חרחורים, רקיעות, נקישות מלתעות
דהירה מטורפת מאימת הבאות
עוד תמותו לשווא, סוסים יקרים
חלצוני עכשיו, חלצו חברים

סוף מרדף מטורף,
השכרות כבר אינה
על גבעה תלולה
מרכבתנו חונה.

ואני והסוסים
בזיעה מכוסים
וחרחור וצווחה
ונושמים לרווחה.

אליכם הסוסים
שסבלתם עד מאוד
אני קד קידה
מתוך רגש כבוד

ומודה לאל
שהגיענו הלום
שלמים ובריאים
כמו היה זה חלום.