גיסרתי, מיתריי, איתן אגבר על בעתת,
על ביש מזל והעדר חירות.
סתמו את פי, שספו גרוני, חיתכו עליי את כל ורידיי.
רק אל נא תקרעו לגיטרתי, את מיתריי!

באדמה אקבור עצמי ואעלם לעד,
האחסר למי מכם, ולו רק לאחד?
בנפשי תחטטו, נשמתי קרעו בלי די,
רק אל נא תקרעו לגיטרתי, את מיתריי!

והנה לקחו את הגיטרה, ואיתה - את חירותי.
התנגדתי וצעקתי: "אל תמיתו נשמתי;
תדרכו עלי בלי די, תמעכו את בני מעי;
רק אל נא תקרעו לגיטרתי, את מיתריי!"

מה קורה, אחיי?! הן לא אראה, כאמש,
לא לילות ירח, לא ימים של שמש!
את נפשי פצעו הם ונטלו ימיי,
ועתה קרעו לגיטרתי, את מיתריי...