ליד הגבול של ישראל ושל זו אשר ממול -
יש אזור ששום אדם אליו אף לא קרב,
פרם לסגן-המשנה ואנשי משמר הגבול:
ובדיוק ממש ממול, ניצב לו האויב.

ובאזור החיץ נראים פורחים
כל חורף וקיץ - פרחים!

ארוסת המפקד כתבה לו: "די, לא עוד!"
ובמוצב, לפתע, יום אחד הופיעה.
על היותה כה אמיצה ועם רצון מוצק מאוד,
הוחלט שזר פרחים לבחורה מגיע.

ובאזור החיץ נראים פורחים
כל חורף וקיץ - פרחים!

ורצה אז הגורל או האל ממעל,
שגם למפקד של האויב הגיעה האישה.
ופנתה היא בשפתה, אל שיהיה לה בעל:
"הנשא לי; שאם לא - לא תהא לך אשה!"

ובאזור החיץ נראים פורחים
כל חורף וקיץ - פרחים!

סגן-המשנה שלנו ממשמר הגבול
החלים שהוא לוקח לארוסתו צרור פרחים;
ולא האמין שהאויב אשר ממול
החלים לפלח גם הוא, צרור פרחים.

שהרי באזור החיץ נראים פורחים,
כל חורף וקיץ - פרחים.

מפקדנו מהריח השתכר, צנח על הפרחים;
והאחר גם הסתחרר, על הפרחים צנח כמותו.
שלנו בערבית קילל, כמו היו הם שני אחים,
והשכן חיש בשפתו קילל ממש כמותו.

ובאזור החיץ נראים פורחים
כל חורף וקיץ - פרחים!

ישן לו מפקדנו, ישן לו וחלם
על עולם פתוח, שאין בו כלל כל גבול.
אבל מקום כזה הן לא קיים כלל בעולם,
לכן נפשו יצאה רק לאזור שמול לגבול.

כי אם אזור החיץ אינו אדמת איש -
אז כל אחד, בחופש מוחלט בו ירגיש!