מכה מכה כה כואבה
אחת ועוד אחת בלי די.
בוריס בודקביטש ממוסקבה
חובט בתוך פניי.

אותי דחק אל הפינה,
חמקתי בחוצפה.
את חבטת הוו הפנה.
ואני על הרצפה!

והרהר לו בודקביטש - כשריסק את לסתי -
שהחיים הם יפים, וזה כיף אמיתי!

ספירה עד שבע, עוד שוכב,
בוכות האוהדות,
אך קם, בורח, מתקרב,
צובר קצת נקודות.

זה לא נכון שעל הגוף
הגנתי, בל אסבול;
לחבוט אדם על הפרצוף
מילדותי איני יכול.

אך בודקביטש חשב - כשריסק צלעותיי -
שטובים החיים, ויפים עד בלי די!

שואגים אלי: "החוצה! 
יא דחליל בן דחלילים"!
בודקביטש מאיים עליי, 
ואני נצמד לחבלים;

אך הוא סוגר עליי. 
אני את כוחותיי אוסף,
לוחש: "תנוח, 
אח, אתה עייף!"

 
 

דוהר אלי כסוס של מרוצים,
אסון גדול עיניי צופות!
אגרוף הוא ספורט של אמיצים
ולא סתם הצלפות.

׳חת, שתיים, שלוש - חובט
בודקביטש ולפתע מתמוטט...
ואת ידי, שלא הכתה, כעת
מניף לי השופט.

שכב וחשב הוא, שהחיים מחייכים.
רק כשזוכים. כי אם לא - מתייפחים!