ארבעה אצנים לפני זינוק.
"המהיר אהיה אני; כן, כך בדיוק."

אני בכושר שיא" - כל אחד שם מהרהר.
"אהיה ראשון" - כך, בלבו, זה וזה אומר.

מי מהם יותר קר-רוח, מי יותר סוער?
הכול שמעו אין-ספור דברי פאר.

כולם קיבלו אותה מנת מזון. אז מהו ההסבר,
שרק אחד כאן ייבחר למהיר ביותר?!

והמאבק בכל הדרך
שווה כוחות, ולא בערך.

"ספרו לנו מה קורה -
בחייכם -
מה הרדיו קורא
והטלוויזיה שלכם?"

"אין כל חדש" - הקול מצהיר -
"כולם בקו אחד,
והמתח באוויר -
או הו! הוא מתח מיוחד!".

מספר אחת - את המסלול קורע בגבורה,
רוצה לכבוש את הפסגה נורא נורא,

חדור כולו בלהט ורצון לניצחון,
ואל סיר הבשר בנחישות נכון.

 
 

נכון, ראשו הוא ריק ממחשבות גדולות ונעלות.
בילדותו היה ילדון שמן,
סבל כל כך; לכן בלי שאלות,
מייד אחרי בית-ספר רץ להתאמן.

בגישתו אינו שונה הוא מאיתנו.
הראשונים זוכים לנתחים טובים, ידוע לנו.

ואף אלה השניים,
אותם בחן,
גם הם לא רע חיים
עם לחם בשומן חזיר על השולחן.

מספר שתיים - על עינוגי הגוף לגמרי מוותר.
הוא שואף לתהילה ללא הכר,

מהשבעים והנעלים הוא ביותר.
מטה גופו, כמו מטוס, אשר לקרב חותר.

את רגליו לגובה רב מרים,
מתכנן דרכו באופן מדעי ומחושב.
יפה היא ריצתו מכל האחרים,
ומבטי נשים - כולם עליו!

אחד כזה יכבוש
לב כול, כאילו במהות.
ויעמוד בראש,
כדמות להזדהות.

הוא גם ישמש דוגמא לדבקות והקרבה
למולדת האהובה!

 
 
 
 

 
 
 
 

מספר שלוש - שערותיו זה כבר הלבינו מחוכמה.
לרוב הוא משמש מחליף לזה שייפצע במשימה.

נכון תמיד
שיזעיקוהו לעזרה,
ושהמאמן לדגל
אותו יקרא.

אך צליל מטריד כבר
את אוזניו מתיש:
"זהו הצ׳אנס האחרון
שלך, קשיש".

ואז בלהט נעורים
נתקף האיש.
מאיץ כוחו, פן המוות
חיש יחיש.

אך הוא חיש ייאלץ באמת
לגמלאות לצאת -

ולשהות שם עם כל
בני הגיל השלישי,
שמורגלים כבר לסבול.
הם כבר אדישים.

מספר ארבע - הוא תמיד רץ בקצה, בצד.
מהי מטרתו? יש לו מניע מיוחד?

לרגע מתקרב, כאילו מאיים על המוביל,
ואז בהתרסה נעמד מולו בגיל.

 
 
 
 

כאילו לא אכפת לו מזרי הדפנה
של הראשון,
וגם אל השני הוא רק
יחרוץ לשון.

אבל בשום מצב לא יצטרף אל השלישי
ולא יזחל איתו למועדון קשישים.

 
 
 
 

 
 
 
 

בקו הזינוק ארבעה אצנים:
טובים, רעים, נדיבים וקמצנים.

 
 

את גופם למערכה עתה נותנים,
וכטיל טסים כל ארבעת האצנים!