בחלומי - הכול צהוב,
מרגיש איום ורע לי:
פתאום שומע קול קרוב:
בבוקר יהיה נורמאלי.

אך עם שחר - אשליה,
שום חדווה שם אין.
לכול תועיל כוסית שתייה
של וודקה ושל יין!

 
 
 
 

בפונדקים יש בקבוקים.
ושפע שתיינים שם.
גן-עדן לשוטים שותים,
ואני - כולי כלוא כאן.

באפלה, בסירחון
נודף עשן של קטורת -
כמרים יושבים בביטחון
בלי פחד מביקורת.

על הר עליתי בחופזה
לנשום אוויר צלול קצת:
אך על ההר סופה עזה
ועץ בלי צל צמח אט.

לו היה אליי ניגש
מטפס נועז - אז
קצת שמחה הייתי חש.
אך איש אינו נחפז.

 
 
 
 

יורד אני אל המישור -
חשוך גם שם, אין אל בכלל!
לא נראה שום זיק של אור,
שום צמח לא גדל כלל.

ובדרך הדוחה
עליך מגיחה חיה.
בסוף הדרך - לכבודך,
עומד עמוד-תלייה!

קול פרסות סוסים לאים
ללא כל דהירה בם.
בדרכך שלדים קפואים,
ובסופה - רק דם חם.

בכנסיות - כמו בפונדקים -
שום קודש אין, ולא היה!
כולנו זה מכבר שחוקים -
רע נורא פה, חבריה!

נו תנו לשתות כבר. לא נמאס?
החיים כמוות הם.
אז תנו לשתות כבר... וחאלס!
זה כל הסוד וזה הרז...