מי אמר ששרופה היא עתה,
ושום ניצן לא יצוץ בה לצמוח?
מי אמר שהאדמה היא מתה?
לא! היא רק דממה בלי לדמוע.

האמהות טבועה בה עמוק,
כנהר הזורם בסער.
קיומה - חזק מכל חוק,
אף כי שחורה היא מצער.

חפירות צורבות עד אימה,
ומוקשים מאיימים בכל תל:
עצבייך החשופים, אדמה,
ראו סבל, שאין בתבל.

אבל היא תתגבר על הכול.
בל תראוה פגועה, אומללה.
מי אומר שלא תשמיע עוד קול?
היא תשוב ותשמיע קולה.

רק מחניקה היא עתה את בכייה
וכאבה על פצעים שכיסוה.
כי האדמה היא כנפש חיה,
ומגפי קלגסים לא ירמסוה!

מי האמין שכלתה האדמה, שחדל קיומה?
לא. כשהיא זממה, היא שהתה לזמן-מה בדממה...