האקלים כאן שונה, אין זה מישור.
סחף שלגים, וקור שהוא כפור.
מפולת סלעים מפחידה עד אימה.
ואפשר לאגוף, - לעקוף תהום
אך אנו הולכים בלילה, ביום,
בדרך תלולה, לא קלה - נתיב מלחמה.

אם שם לא היית ולא הסתכנת
וכך עצמך מעולם לא בחנת
ורק למטה נגעת ברום.
הגעת אחרי כל מה שעברת,
כל שראית, כל ששמעת
לפסיק הפליאה של זה המקום.

לא סרטי אבלים, לא ורדים אדומים,
כמצבות הסלעים דוממים.
מאבן מנוחה תשאב מנוחה.
כלפיד זיכרון בוער לו לעד,
ראש על הקרח של האזמרגד,
עליו רגלך לא דרכה.

למטה ריכלוי שפיו לא סתם,
אך למעלה שום איש לא מת ככה סתם
ואם כן, זה עדיף על ודקה או על LSD.
אחריי יבואו רבים לנסות,
יסתכנו בטיפוס קשה עד מאוד
ויסיימו מסלול שכבר לא בידי.

הקירות שם תלולים, היזהר! זה הכלל
על המזל על תבנה כלל וכלל
לסמוך שם על קרח או אבן, זה רע.
שם בטח בחוזקם של כל השרירים,
ביתד הברזל, בידי חברים
ותאחל שהחבל לא יקרע.

חוצבים מדרגות, עלייה עם חזון,
הגוף מהמתח רועד ומקור
והלב כבר זועק לפסגה לזנק.
כשתרד בכף ידך מולך
אושר עם אבן קנאה בליבך
במי שאל השיא עוד משתוקק