הרעד בידי נסוג פתאום
ואני עולה
הפחד התדרדר לו לתהום
לא יעלה

ולעצור כבר מאוחר
נע מרוצה...
ואין בעולם פסגה של הר,
שלא אגיע לקצה!

מהדרכים הנסתרות
אחת היא לי
מהפסגות הנהדרות
אחת אצלי

והשלגים את מי שכאן קבורים
הטמינו לי
מהשבילים האסורים
אחד שלי

כאן בברק כחול של קרחונים
הצוק זוהר
על מסתורין של מסתכנים
סלע גרנית שומר

ואני מביט אל חלומי
רואה מולי
תואר לבן תמיד
של השלגים והמילים

וגם אם יחלוף זמן ממושך
לא, לא אשכח
איך זה קרה שהספק כך
הלך, נשכח

ביום ההוא הנהר גאה
שימח נפשי
ויום.. איה זה יום היה?
אה כן, שלישי