בממלכת השלוה והשקט
ודווקא בעונת הקציר,
התגלתה שם החיה הטורפת
הדומה לא עלינו לחזיר.

השליט סבל מכיב ונזלת,
שיעולו היה מבהיל את נתיניו
ובינתיים החיה הפוזלת,
זללה וגם בלעה את אזרחיו.

בנאום אל האומה הנלחצת,
השליט צעק: בושה וחרפה,
והבטיח ההורג את המפלצת
עם בתי ייכנס לחופה.

בממלכת של ייאוש ושל פחד
חי צלף שנזרק מהצבא
במשקה משכר מצא נחת,
על חיי הצדיקים לא שמע.

בביתו בחורות, גועל נפש,
מרקדות עירומות ופתאום -
בחצר חצוצרות, סוף הנשף -
תחתום על צו ותתייצב לארמון.

שם המלך תוך כחכוח הבטיח -
לא אטיף לך סמארקץ’ ציונות
ניצחונך על המפלצת אנציח,
תקבל ת'נסיכה והמלכות.

בלי בתך אסתדר כבוד המלך,
הנסיכה לא אקח גם חינם,
אל תדאג, מיד אצא ובדרך,
אחסל את החיה מן הסתם.

התרגז השליט, מה הפשר?
למלך אתה חייל מתחצף,
והחיל לא מבין מה הקשר,
לא עליך על ביתך מצפצף.

אין כבר זמן לשיחה מפורטת,
המפלצת כבר אכלה בנות העיר.
הארמון פעם שניה כבר סובבת
החיה הדומה לחזיר.

החיל מיד יצא לו לדרך,
הוא הרג את החיה וברח.
כך השפיל ת’נסיכה ות’מלך
החיל החצוף הפרחח.