לחיות עם תדמית של פושע קשה לי. אולי אֵעָשה לי פשוט אנטישמי? למרות שאצלם אין, ככלל, חֹק וצדק, כל עוד יש תמיכת המונים - זה בסדר. אז "אנטי"... אבל, אם לדעת יֻרשה לי, אִמרו במטותא, מי אלה השֵמים? אם הם אנשים הגונים - אז עדַין, יש עֹנש בחֹק וזה דֵּי לא כדאי לי. אבל יש שתיָן אחד מהמכֹּלת, תמיד בשבילי כמו האח הגדול הוא. "השֵמים - אמר - סך הכֹּל יהודים הם". שמחתי לשמֹע, אותי זה הרגיע. הִדַּקתי שִנַּיִם. הרי לא הכחשתי את גאונותו הנודעת של איינשטיין... ויש, במחילה, עוד דילמה נוספת: הנה אברם לינקולן. מה אעשה בו? ואם זה בתחום הקולנוע - אז קפלר היה יהודי, וכמו כן צ'רלי צ'פלין, חבר שלי וקרבנות הנציזם וגם (זה נורא!) מיַסֵּד המרקסיזם. אבל הוא אמר לי אחרי שכטה עשב במה הם לשים ת'מצות לפני פסח... סִפּרו לי גם כן לפני איזה שבוע שאת אלהים בימי קדם צלבו הם. צמאים הם לדם ושקועים הם ברשע: מתוך שִעמום רצחו פיל חסר-ישע. גזלו מהעם - זאת עֻבדה מפֻרסמת - חִטּה מיבול השנה הקודמת. בין קורסק לקזַן, על מסלול הרכבת, בנו בתי קיץ, חיים חיי רֶוַח... צריך כאן פוגרום, כי אסור להמשיך כך, נכה ביהודים ואת רוסיה נושיע!
© אבו סלאם. תרגום, 2004