עבורי, זה הלילה הוא מחוץ לחוק,
בלב הלילה נולדים שיריי.
אני לופת את חוגת הטלפון
ומחייג את אפס-שבע הנצחי.

עלמתי, בוקר טוב, מה שמך? לוסיה
מספר שבעים ושתיים, אני מחכה, אני עוצר את נשימתי.
לא, זה בלתי אפשרי. אני בטוח, היא שם.
אה! הנה, עונים: "בוקר טוב, זה אני."

עבורי, זה הלילה הוא מחוץ לחוק.
אני לא ישן. אני צועק. מהר יותר...
מדו את מציעה לי את מה שאני אוהב לשלם
באשראי, בתשלום חודשי שנסחב...

עלמתי, הקשיבי, שבעים ושתיים.
אני לא יכול לחכות. שעוני נעצר.
(לעזאזל הקווים האלה.) מחר אני פורח.
אה, הנה, עונים: "בוקר טוב, זה אני."

הטלפון עבורי הוא איקון,
ומדריך הטלפון תמונה תלת-לוחית אמיתית,
הטלפנית היא מדונה,
המגשרת לרגע על פני המרחב ללא סוף.

עלמתי, מתוקתי, האריכי, אני מתחנן לפנייך,
את הנך מלאך, אל תעזבי את המזבח שלך,
הביני, הביני, אני ממתין להכרחי
הנה, עונים: "בוקר טוב, זה אני."

מה? הקו עדיין עמוס
מה? שוב הבדיחה המרכזית עם הממסר
מה זה חשוב! אני ממתין עד בוש. מוכן
להתחיל כל לילה עם הספרה אפס!

אפס שבע, בוקר טוב, זה שוב אני...
לא, לא המספר הזה. אני רוצה את מאגאדאן.
את מבינה, חברי היה אמור לנסוע לשם.
ורציתי לדעת מה שלומי.

עבורי, זה הלילה הוא מחוץ לחוק.
בלילה, אני בורח מהשינה.
אם אני נרדם, אני חולם על מדונה
הדומה לאם מסוים.

עלמתי, מתוקתי, שוב אני. לוצ'יה.
אני לא יכול יותר לחכות, אני אחכה, אני
אעצור את נשימתי. כן, זה אני. כמובן שזה אני.
אני בביתי על הקו! זה בשבילך! "בוקר טוב, זה אני."