לאורך הגיא, מעל התהום, ממש על הקצה,
את סוסיי אני מריץ ובשוט מכה,
משום מה, האוויר לא מספיק לי, בולע את הערפל ואת הרוח שותה,
חש בהתלהבות אובדנית-אני מתכלה, מתכלה!
טיפה יותר לאט, סוסים, האטו נא!
אל תשמעו לשוט המתוח ולרתמה!
אך משום מה, הסוסים שלהם זכיתי, גחמניים,
לא אצליח לסיים לשיר ולא הספקתי להשאר בחיים!
את הסוסים אני אשקה, את מילות הבית אסיים לשיר באופן מלא,
ולו רק עוד קצת אעמוד על הקצה!
אני אעלם, ההוריקן יעיף אותי מכף ידי, כמו נוצה קלה,
והשכם בבוקר, ימשכו את מזחלתי בשלג, בדהירה.
אתם סוסיי, תעברו להליכה לא מהירה!
ולו רק במעט, אך את דרכי למקלט האחרון, תאריכו נא!
טיפה יותר לאט, סוסים, האטו נא!
אל תקבלו פקודות משוט ומרתמה!
אך משום מה, הסוסים שלהם זכיתי, גחמניים,
לא אצליח לסיים לשיר ולא הצלחתי להשאר בחיים!
את הסוסים אני אשקה, את מילות הבית אסיים לשיר באופן מלא,
ולו רק עוד קצת אעמוד על הקצה!
הספקנו, להתארח אצל האלוהים - לא קיימים מאחרים.
אז מדוע שם המלאכים שרים בקולות כה רשעים?
או שזהו הפעמון שכולו ממרמר בבכי,
או שמה אנוכי, צורח לסוסים - אל תמשכו כה מהר את מזחלתי?
טיפה יותר לאט, סוסים, האטו נא!
אני מתחנן לפניכם תעברו לדהירה, אל תעופו השמימה!
אך משום מה, הסוסים שחילקו לי, גחמניים,
אז לפחות אסיים לשיר, אם כבר לא הספקתי להשאר בחיים!
את הסוסים אני אשקה, את מילות הבית אסיים לשיר באופן מלא,
ולו רק עוד רגע דל אעמוד על הקצה!
|