אביב קרב ובא
תחילת החגיגה
הנשמה רצתה לפרוץ מהחזה
ואז בדלת שניים
מבט קר בעיניים
’תלבש אומרים ובוא לתחנה
ביקשתי התחננתי לקצין
שלא ייקחו אותי מהאביב
החקירות החלו,
ראיתי כבר כאלו
חולפות שבועות ולא נסגר התיק
וכמו בגב סכין
לקחו גם את קרין
למחרת חייך כבר הקצין
צופה את עתידי הלא חביב
לו רק לגנוב מבט על האביב
ושוב קרונות רכבת
ספירה עושים כל ערב
תקתוק הגלגלים מודד לי את הזמן
מבעד הסורגים
עצים כבר ירוקים
כאילו שאומרים לי אל תשכח
וילד מנפנף מהרציף
למה לוקחים אותי מהאביב
אמרתי לקרינה
נברח היא לא הסכימה
צעקתי בלי אביב אין טעם בחיים
השיבה לי בזעם
אין טעם אז אין טעם
בלילה נעלמנו בהרים
לרוץ המשכנו בלי להיכנע
כי בשבילי אביב זו העונה
הזמן זרם כמו מים
מהר חלפו יומיים
אך הכלבים עלו מהר על עקבות
הפילו מרגליים
ואז כבלו ידיים
וגררו על ארץ וביצות
הבנתי הנה תם חלום חביב
כבר לא אראה יותר את תל אביב
|