בשמורת הטבע, איך קראו לזאת,
בא אחד שעיר מפיזדאולוך.
ההורים אותו לא לימדו שפות,
הוא פעה שירים רק בשפה שלו.

אכל דשא ובננות עם הטף ועם אשתו,
לא נשבע באלוהים ובירח.
אף אחד גם לא אהב גם לא שנא אותו,
מה תקח מהשעיר חוץ מן הריח.

גר בדיר שכור בין חיות הבר,
לא נוגע שום טורף ותודה לאל.
אבל שמו לב אליו - אולי הייתה סיבה,
והפקידו את שעיר לעזאזל.

למשל עכבר - עיתונאי הבר -
שאהב זונות עם שיער קצר,
הוא צעק: "תראו, בלגאן ביער,
השעיר קיבל בחינם מספר!".

ונמר (הוא שר ביער) שנולד בגדי מזל,
וקראו לזה נמר, נדמה לי, אורה,
היא אמרה שהשעיר הוא לא צעיר בכלל
ועושה במשפחתו "סדום והומורה".

ושמרו עליו כמו על יורש עשיר,
וקיבל השעיר פעם צו איסור,
שלפני שהוא יעזוב ת'דיר
הוא חייב מבנק להוציא אישור.

 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 
 

אז נשבר לו כבר, הוא הפסיק לבכות.
"נו, ארד מהפסים ואכניס לכם.
אקים מפייה, - צעק - מפלגות שונות.
אגדיל את הראש ואשלוט בכם!

בגדול תאכלו אותה, מאיפה דג משתין תראו,
בבייצים אחזיק אותכם במלחציים,
שעירים כולם תהייו ובחיים לא תסתפרו!" -
הוא איים מפה ועד ירושלים.

"כל אחד מכם כבר בכיס שלי,
בלעדיי עכשיו לא תוכלו לבד.
מי הולך, לאן הולך - זה רק אני מחליט,
מי - לעזאזל, מי - קיבנימט!".