ריצה... קפיצה... ושוב כדרך קבע
בפי אבק ובעיניי דמעות.
בסף המכושף חמש ורבע
נשבר המוט ולא עזרו קמעות.
אתוודה מפני כל השכונה:
בעולם הספורטיבי זה כלל:
רק לרגע אתה בתמונה
ולמטה צונח אומלל.
אך די עמוק ישבתי בבוץ, בחול.
בקפיצות נפלתי כמו קוף מעץ.
מצידי כל שמוק שיקפוץ בשמאל
אך אני תמיד בימין קופץ.
ריצה... קפיצה... ושוב שורקים הסנובים.
ומורידים מורל בהדרגה.
אמר המאמן, חתן פרס נובל:
"אתה קופץ לרוחק, משוגע."
והוסיף החתרן הגמד:
"לנתר בימין זה טירוף.
בפסגות לא תחזיק מעמד.
כל הדרך למטה תעוף."
ובקול רם צועק מאתמול אני,
כמו חנוק רועד וזועם אני
שיקפוץ כל לוזר, כל שמאלני,
אשאר תמיד אני ימני.
ריצה... קפיצה... אך כלל איני קרב אל
הכושי שצוחק לי בפרצוף.
ולא עברתי שוב חמש ורבע,
ושוב המאמן נהיה חצוף.
הוא אמר כי ייתן לי מכה.
כי יטביע אותי בבריכה
אם אני במקום תוך דקה
לא עובר לשמאלית, הנוחה.
אך לי עדיף ליפול או בכלל למות
אם הוא מאמין כי אוסיף לסבול.
שישר יתלו אותי על המוט, -
בחיים ימין לא אחליף לשמאל.
התפוצצו מצחוק כולם ביחד:
גם אש''ף גם שלום ועוד עכשיו.
הם בשבילי ממש כמו קוץ בתחת,
ואז קפצתי ועליתי שלב.
אז אולי הכתף הרוגה
והגב מפורק ותפוס.
אך כבשתי סוף-סוף הפסגה
ומכאן בחיים לא אזוז.
בא לי לנצח ולא לקמול
ואני אגיד כדובר אמת:
מצידי כל שמוק שיקפוץ בשמאל
אך אני תמיד בימין עומד.
|