האסון רכב עלי
ומתחת לרגליי
קרח דק נסדק, נפשי מעדה מיד
צללה למצולות.
האסון כבד מאוד
אך נתפס הוא בקצוות
וטיפס לאט.
ומאז עד סוף ימיי
הוא רודף בעקבותיי
ואתו לשון רעה ושמועה אחת.
שנותרתי בחיים
התגלה לציפורים
ולעץ חסר עלים
שעמד בדד.
מי מהם הסגיר אותי
מי גילה לאהובי,
מי רצה שלעולם לא אהיה לבד?
חשק עז הוא אז נתקף,
אהובי, דהר ועף,
אך אתו על האוכף
האסון עמד.
אהובי צעק, צחק,
שר לי וחיבק חזק
האסון מאחוריו לי נופף ביד.
אבל אהובי עזב
ומאז ועד עכשיו
האסון עלי רכב
וירכב לעד.
|